חזרה בזמן אל הפאבים העתיקים של לונדון
יש שאוהבים את חנויות הבגדים של לונדון, אחרים משוגעים על המוזיאונים ויש שנפשם דווקא מבקשת לצאת למסע חזרה בזמן אל הפאבים העתיקים של לונדון. ידוע לכל כי בשנים האחרונות העם היושב בציון ובעצם גם בעולם כולו נתקף בקדחת וינטג'. כל אמת בניין חצי מסוידת הופכת לאתר הראוי לשימור במימון המדינה. בלונדון, המשמעות היא שמקומות בהם בעבר היו פאבים עתיקים ולא השתמר מהם אפילו פיינט עלוב של בירה, זוכים בתעודת התיישנות יוקרתית. למה זה כל כך חשוב? לטעמי, כמו ההבדל בין יצירה מקורית לחיקוי, כך גם ביחס לתרבות שתייה. בני אדם שותים אלפי שנים ולכן מדובר במוסד תרבותי מחייב שמצריך חקירה מדוקדקת.
מה בשבילך, שרלוק?
נתחיל בפאב הידוע Cheese, או בקיצור הצ'שר צ'יז, הנמצא על פליט סטריט. הוא נבנה ככל הנראה כבר בשנת 1538 אבל נשרף בשנת 1666 (אגב, אם מחפשים קארמה רעה אז בשנה הזו שבתי צבי ,נביא השקר, התאסלם) ונבנה בשנית כמה שנים לאחר מכן. במקום אין תאורה טבעית וגם התאורה המלאכותית נשמרת למינימום כך שיש בו אווירה מעט קודרת. הפאב משתייך לרשת סמואל סמית', מיורקשייר, שהרבה מאוד אנגלים ישבעו שמדובר בטובה שברשתות. אולי זה כי הבירה זולה מאוד, בין 2.5 ל3 פאונד לפיינט, ואולי רק וות'רספונז מצליחים למכור בירה בזול יותר (והרבה פעמים תוך פשרות כואבות על איכות תחזוקת החביות והברזים).
מדובר במקום מושלם לאכול בו משהו קל, לתת לכפפות להתחמם טוב-טוב על ההסקה, לשתות בירה ולקרוא ספר טוב. איזה ספר לקרוא? זו כבר שאלה גדולה. בפאב קלאסי חיה כקלאסיקן ולכן מומלץ להצטייד באיזה שרלוק הולמס טוב ולקוות לתעלומה. הרי סר ארתור קונן דויל בעצמו היה יושב פה, לעזאזל! גם ג'ורג' אורוול היה ידוע כקבוע פה, ככה שאיפה שלא תחליטו להיזרק בלונדון תפגשו בו.
עו"ד כוסית?
The Cittie of Yorkעומד באמצע רחוב הולבורן, רחוב עורכי הדין של לונדון, גדול, חוקי וגאה. מדובר בטוען מכובד לכתר הפאב הוותיק בעיר: השלט בכניסה מכריז שהפאב הזה עומד כאן מ-1430. 583 שנים, מרגש. אומנם הבניין נהרס ונבנה מחדש ב-1890, אבל שוב – אז מה.
עוד לפני שתראו כפול אחרי כוס בירה תבחינו בתקרה גבוהה מאוד עם חלונות מעוטרים; חביות יין ענקיות על מדפים גבוהים; על הקירות סיפורים, תמונות וקריקטורות מההיסטוריה של המקום. שווה לעבור עליהם לאט עם בירה. במרכז החדר הענק אח ברזל משולשת שמחממת את החלל; משמאל – בר גדול. אומרים שזה הבר הארוך ביותר בבריטניה. או שזה כבר לא רלבנטי, או שהברים באנגליה נורא קצרים. בכל זאת, הוא ארוך.
החלונות נותנים תחושה עזה, אולי עזה מדי, של קתדרלה; תחושה שרק מתגברת למראה מעין "תאי וידוי" בצדי החדר שהוסבו לתאי ישיבה. אומרים שהם נבנו ככה כדי לאפשר לעורכי הדין להיפגש עם הלקוחות בשקט. ואכן, עד ימים סגריריים אלה, בשעות העבודה מלא המקום בעורכי דין זוטרים שנדחסים לפגישות עם לקוחותיהם.
פאב בשביל הנשמה
לבסוף הפאב הנמצא בקונצנזוס ישראלי-אנגלי הרבה לפני המנדט: Ye Olde Mitre. הפאב נמצא בקרבת תחנת צ'נסרי ליין. הכניסה לסמטה נמצאת ברחוב שידוע בחנויות היהלומים והתכשיטים שלו, האטון גארדן, ומעליה יש שלט של הרשת שמנהלת את הפאב: פולרז. לפי התיעוד הרשמי הפאב נבנה ב1773 ושופץ בתחילת המאה ה20 אבל יש הטוענים שהוא נבנה מאתיים שנה קודם לכן ב1543 ורק הורחב בסוף המאה ה18. הפאב הקטנטן מחולק לשלושה חללי ישיבה, וכמו ברוב הפאבים גם כאן נהוג לשתות מחוץ לפאב ברגע שנעשה עמוס בפנים. אוכל הפאבים כאן הוא מהטעימים שיש בעיר, וכולל קלאסיקות פשוטות כמו סוסג' רול (מעיין "משה בתיבה" עם נקניקיה באורך מלא בבצק עלים), טוסטים עם תוספות בשריות, ופאי בשר קר וחם בגודל אישי. בנוסף לבירות הרגילות של פולרז אפשר למצוא חביות מתחלפות מכל טוב העיר, ולמי שהשהייה שלו בעיר נמתחת על פני יותר משבוע אחד אני ממליץ על ביקורים חוזרים.
בירה על חשבון המדינה
The Flask, פאב שנוסד ב1663, בהייגייט (בימים שעוד היה מדובר בכפר) לא מקבלים למרבה הצער בירה חינם. אבל קרל מרקס ישב פה כך ששתייה על חשבון המדינה הייתה אפשרית אם האידיאולוגיה הקומוניסטית הייתה כובשת את לב היושבים בפאב. עוד סיבה לחבב את הפאב הזה היא השודד הידוע דיק טרפין שעצר לנוח למשקה או שניים בין מרדף לשוד. באחד הקירות אף נעוץ קליע, שלפי האגדה כוון לראשו של טרפין. השם "פלאסק" ניתן לו בגלל…הפלאסקים כמובן, קנקנים קטנים שהיו נמכרים פה, ושבעזרתם שאבו התושבים מים ממעיין סמוך שנמצא בלב הפארק.
כאן נגמר סיור הפאבים בלונדון, רגע לפני שנפסע בעיגולים לא סימטריים ונתחיל לכתוב עם תעויוט קטיב. מכירים מקומות נוספים? נשמח לשמוע.